בנם של אורנה ונועם. נולד ביום כ"א בניסן תשנ"ז (27.4.1997) ביישוב נריה במערב חבל בנימין. הבן הבכור במשפחה. אח לטליה, אילת השחר, הדס, אחוה, מוריאל, מתניה ונחלה.

כשידידיה היה בן ארבע הוא עבר עם משפחתו ליישוב טל מנשה בצפון השומרון ושם התגורר כל חייו. למד בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "טללי אורות" במקום מגוריו, בחטיבת הביניים של "ישיבת אמי"ת נתיבות דרור" באור עקיבא, בישיבה התיכונית "שעלבים" בקיבוץ שעלבים ובישיבה הגבוהה "שבי חברון" בחברון.

כילד אהב, לדברי אימו "להתעסק בדברים. לבדוק כיצד הם עובדים", התעניין בהיסטוריה וקרא הרבה. ידידיה היה ילד חברותי וחייכן, מסתדר עם כולם ומסתכל על הסביבה שלו, על האחר. מדי פעם היה מציב לעצמו אתגרים, פעם אף זכה במקום הראשון בחידון בית-ספרי וזכה לייצג את בית הספר שלו בחידון הארצי.

כאח בכור היה אהוב במיוחד על אחיותיו ועל אחִיו והם תמיד חיפשו את קרבתו. את הוריו כיבד מאוד במעשיו ובדיבורו והייתה בו רגישות יוצאת דופן כלפיהם. סיפרה אימו: "בכל פעם שעשה משהו תמיד חשב איך זה ישפיע עלינו, איך אנחנו נקבל זאת. הוא לא רצה חלילה לגרום לנו צער. כיבוד הורים אצלו היה קודש". היה לו הרגל להתקשר לסביו ולסבתותיו מדי יום שישי ובערבי חג כדי לברכם בשבת שלום ובחג שמח והשיחות הללו מילאו אותם ואותו.

הוא ניחן בשמחת חיים, עדינות ורגישות, סגנון דיבור נעים ופנים מאירות ומחייכות. הייתה בו פשטות עם יכולת להסתכל על החיים בראייה שמחה, כזו שמאפשרת ליהנות מכוס קפה ברבע לשבע בבוקר כאילו אין אושר גדול מזה. את ארץ ישראל אהב אהבת נפש ולפני שהתגייס לצבא חצה אותה לכל אורכה במסלול של שביל ישראל ובמסלולים נוספים.

התנדב בעמותת איל"ן, שם כתבו עליו: "זוכרים את תרומתו ועשייתו למען האחר", וגם זכה להציל חיים פעמיים. בפעם הראשונה הציל את אביו נועם, כשבמוצאי שבת פרשת לך-לך תשס"ט בעת ששיחקו כדורגל ביחד, האב לקה בליבו. ידידיה, שהיה בן עשרים ושתיים, צלצל ל"מגן דוד אדום", הנשים את אביו, ובכך הציל את חייו. בנוסף, העניק חיים לאישה בת שישים כשתרם לה מח עצם באמצעות ארגון "עזר מציון". חבר לפלוגה סיפר שכאשר ידידיה קיבל את ההודעה שהוא נמצא מתאים לתרומה הוא קפץ משמחה והתרגשות מילאה את ליבו.

ביום 24.3.2019 התגייס לצה"ל ושירת בחיל רגלים. הוא עבר טירונות ואימון מתקדם בגדוד "שקד" בחטיבת "גבעתי". על האופן הרציני שבו התייחס אל שירותו הצבאי מלמד הסיפור הבא: בטירונות הוא נדרש לשאת פק"ל (ציוד אישי) של "נגב" (מקלע קל אוטומטי להסתערות), שנחשב לאחד הפק"לים הכבדים ביותר. בשלב מסוים המפקד אמר ל"נגביסטים" שבזמן השמירה הם פטורים מלעלות עם כל הווסט של הציוד ומחויבים רק בנשיאת המקלע ומחסניות רגילות, ובכך הפחית להם משקל של כחמישה-עשר קילוגרמים בשמירה. חבר ששירת איתו בטירונות סיפר: "כשעליתי לשמירה הייתי צריך להחליף את ידידיה ואז שמתי לב שהוא שמר עם כל הפק"ל הכבד. שאלתי אותו: 'למה אתה שומר עם כל הפק"ל?' והוא ענה לי: 'במלחמה אני אהיה באמת עם הכוננות הזאת ואני אצטרך להיות טוב'".

ידידיה יצא לקורס מ"כים והמשיך לקורס קצינים. כקצין היה חדור מטרה, נחוש ומקצועי והקפיד במיוחד על כך שהציוד של החיילים יהיה מתוחזק, איכותי ומקצועי. בסיום קורס קצינים התמנה לתפקיד קצין נמ"רים. תפקיד שהיה חדש בגדוד. ידידיה בחר לקחת את התפקיד באופן הכי טוב והכי מקצועי. עד מהרה למד לאהוב את הנמ"ר (נגמ"ש מרכבה), קרא ספרות מקצועית, למד עליו מצעירים ומבוגרים ממנו, הכיר לפרטים את כל חלקי הכלי ובנה הסתכלות כוללת ורוחבית על יכולת הכלי בעת מלחמה. הוא חלם לפתח תורת לחימה להפעלת הנמ"ר בקרב, ומפקדיו ופיקודיו העריכו מאוד את מקצועיותו.

סיפר עמרי, מג"ד שקד, על ידידיה: "פגשתי קצין עם ראש על הכתפיים, עם יכולת ועצמאות מאוד גדולה שלא אופיינית לדרגה, אחראי מאוד... כבר אז לא היה לי ספק שבהמשך יקבל תפקיד מפקד של מחלקה ותיקה, מחלקה לוחמת".

כשנערכה ביקורת על עבודת שיפור הנמ"ר, סיפר מפקד הגדוד, לא הייתה לו דילמה לאן להביא את צוותי הבקרה - הביא אותם ראשית לבדוק את צוותו של ידידיה, שהתגאה בעבודתו "כמו אם שמתגאה בבנה". בסיום הביקורת אמר הבודק: "אני כבר חמש-עשרה שנה בתפקיד בודק, מעולם לא פגשתי כזו מצוינות, כזו חדוות עשייה".

ידידיה היה מסור מאוד לחייליו, התעניין בשלום כל אחד מהם באופן אישי ודאג להם. סגנון הפיקוד שלו היה אבהי. מצד אחד וידא שחייליו ישמרו על סדר, על מקצועיות ועל משמעת, ומצד שני היה רגיש לצורך של החייל הפרטי ותמיד פינה מזמנו החופשי לשיחה, עזרה ומילה טובה למי שזקוק. כתב יואל פקודו: "ידידיה היה הקצין שלי בקורס מ"כים, מפקד משכמו ומעלה שנותן יחס לחייל לפי צרכיו ויודע לגעת, להקשיב, לייעץ ולדחוף אותך. ברגעים שרציתי לעצור פשוט צצת".

עדי פקודו הוסיף: "כשהגעתי לפלוגה לבד והיה לי קשה מאוד להסתגל, ידידיה היה הראשון לגשת אליי ולתת לי תחושת שייכות", ואילן פקודו כתב: "אני זוכר אותך כבן אדם כל כך מיוחד שמוכן לתת מעצמו למען אחרים כמו שהקדשת מזמנך כדי לדאוג שיטפלו בפציעה שלי בתקופת מסלול ההכשרה בפחת"ק. היית חלק גדול בתקופה כל כך חשובה לי... אני מודה לאלוהים שזכיתי לקבל מפקד כמוך במסלול שלי".

ידידיה, שכבר היה אמור להשתחרר מהצבא, נענה לבקשת מפקדיו והאריך את שירותו הצבאי. בתפקידו האחרון שימש כסגן מפקד פלוגה בפחת''ק (פלוגת חשיפה-תקיפה) "שקד" והיה חלק מצוות הקרב של גדוד 52 חטיבה 401. בסתיו 2023 הגדוד היה באימון ברמת הגולן.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

סיפר אביו של ידידיה: "כשפרצה המלחמה בשמחת תורה הוא מהר מאוד הבין מה קורה ויצא להילחם עם גאווה גדולה של 'וואו, אני שותף לאירוע גדול'.

כשבוע לפני שנפל שוחחנו, הוא הוציא נמ"ר (נגמ"ש מרכבה) שהתקלקל לתיקון ואמר שצריך לדאוג לדברים המנהלתיים ולתפעול של הלחימה ולכן הוא נמצא מאחור, וקצת היה מאוכזב. יום אחרי התקשר אלינו שמח, זו הייתה השיחה האחרונה איתו: 'שינו לי את התפקיד. אני עכשיו בקו הקדמי, בנמ"רים של פינוי נפגעים'".

בבוקר יום א' בכסלו תשפ"ד (14.11.2023) ידידיה יצא לקרב בצפון רצועת עזה כמפקד על הנמ"ר. הלחימה הייתה קשה והוא לחם בגבורה, הציל חברים ובעודו עומד בנמ"ר ומחפה עליו ועל החיילים המסתערים, נפגע ונפל. סיפר אביו: "ביום שנהרג, השתלט כוח של שייטת 13 על בית חולים רנטיסי, כאשר גדוד 52 מחפה על לוחמי השייטת. בבוקר של אותו יום הצמידה חוליית מחבלים מטען לאחד הטנקים. שני חיילים נפגעו וידידיה פינה אותם לנקודת חבירה בחוף הים. המג"ד החליט לצאת להתקפה רגלית על מסגד סמוך. המ"פ פקד על ידידיה להישאר בחיפוי בעוד הוא מסתער רגלית עם החיילים. בשלב זה נפתחה אש מחבלים מהאגף. ידידיה הספיק לנהל קרב קצר עם המחבלים שאיפשר לחיילים בזמן זה לחזור לנמרים. ידידיה נפגע בעודו עומד בכיפת הנמר המפקד ומשיב אש לעבר המחבלים".

סגן ידידיה אשר לב נפל בקרב ביום א' בכסלו תשפ"ד(14.11.2023) . בן עשרים ושש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין האזורי שקד. הותיר אחריו הורים, שש אחיות ואח. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

משפחתו של ידידיה תרמה את קרניות עיניו לשני חולים.

ספדה לו אימו: "בני בכורי, הייתי רוצה עוד חיבוק אחד, נשיקה אחת על המצח, עוד חיוך. זה לא נורמלי שהורים קוברים בן, זה לא נורמלי שאחים מספידים אח. זה לא נורמלי שסבא וסבתא קוברים נכד, אבל אנחנו עם לא נורמלי, אנחנו עם ה'...

עם מי נטייל? מי יראה את הדרך? מי יחפש לנו מקום מגניב לעשות בו את העצירה בטיול?... איך נזרים אנרגיה במשחק לאחר סעודת שבת? יש לי בקשה לכל אחד ואחת מכם. בחרו תכונה אחת, טוב אחד, שהתחברתם בו לידידיה, והמשיכו איתו".

ספד לו אביו: "ידידיה בן יקר שלי... כמה אני אוהב אותך וכמה גאה בך... יקי המ"פ התקשר וסיפר איך לחמת בגבורה, עומד בנמ"ר ומחפה עליו ועל החיילים המסתערים... לא הרבה יודעים שבחדר מעל מיטתך בחרת לתלות את דגל ישראל... וככה כל פעם שעצמת את עיניך עשית זאת כאשר מדינת ישראל על לוח ליבך".

ספדה אחותו: "אחי שלי, זכיתי זכות אמיתית לגדול איתך קרוב-קרוב. זכיתי לצחוק איתך ולהשתולל איתך ולריב איתך כשהיינו ילדים. זכיתי לראות אותך מהצד מתבגר ונאבק באתגרים ברגישות ונחישות. זכיתי לראות אותך מוצא את מקומך בצבא, גדל, זורח, שלם. המשפחה הייתה הראשונה בתור אצלך... היית הגבר של הבית, הגאווה שלנו... מעטה של קשיחות שמאחוריו מסתתרים רגישות עצומה, עדינות, יושר... נפלת בראש חודש כסלו, ראש לחודש הגבורה. כל כך מתאים לך, הגבורה אצלך בערה בלהבה פנימית, במידות, בהלך הרוח, בשקט, בצמצום, בפשטות".

אחיו מתניה ספד: "אני רוצה ללמוד ממך את שלוות הנפש שלך, את האהבה לעם ישראל, ההקרבה העצמית ואת ההומור שלך. היית האח הבוגר שלי והאח האהוב שלי... אני גאה בך ותודה ענקית על כל טיולי הג'יפים. אני זוכר את הטיול רק לשנינו... ואיך יצאת לבדוק משהו והג'יפ התדרדר. אז קפצת לתוך הג'יפ כמו גיבור והצלת לי את החיים. אני זוכר את הזיפים שלך. הלחי שלי זוכרת. אני תמיד זוכר את החיוך שלך. את הכול אני אזכור".

ספדה אחותו הדס: "היית מנהיג אמיתי... הסלע האיתן והיציב שלנו. תמיד שידרת לנו ביטחון ולידך פשוט הרגשנו מוגנים... בניגוד מוחלט לתפקיד ולחזות הקשוחה שלך, היו בך עדינות ואצילות נפש מהסוג שכבר לא קיים בעולם הזה... דיברנו על מה תעשה אחרי השחרור. הייתי בטוחה שתרצה לטוס, ואתה אמרת לי שקודם כול אתה לוקח את הג'יפ שלך שכל כך אהבת, טיפחת והשקעת בו, ופשוט חורש את הארץ הזאת מהדרום לצפון. רצית לראות את כולה, לטייל בכולה, להכיר כל פיסת אדמה בארץ הזאת שכל כך אהבת... אני מודה לקדוש ברוך הוא על תשע-עשרה שנים יפות שנתן לי בהן אותך... שמור עלינו מלמעלה... נעשה הכול כדי להפיץ את האור המיוחד שלך".

כתב מפקדו: "קצין עניו ששאף להיות הכי טוב במה שהוא עושה. זכיתי לפקד עליך ובעיקר ללמוד ממך".

אליהו פקודו כתב: "מתגעגע כל כך לנוכחותך. לחיוך החם והמלטף. לתמיכה ולחיזוק שלך, וגם לראות אותך סתם יושב על כוס קפה עם משהו מתוק בצד. אוהב אותך אחי. מצדיע לך המפקד".

ראש מועצת שומרון יוסי דגן ספד לו: "משפחת השומרון כולה אבלה על לכתו של ידידיה, מטובי בניה של הארץ הזו ושל השומרון, תמיד ראשון לסייע בכול... ידידיה נהרג כשנלחם על הארץ הזו, בלחימה הקשה בעזה, על החזרת החטופים והשבת הביטחון לעם ישראל ולמדינת ישראל".

ביישוב טל מנשה ספדו: "כואבים את האבדה הקשה של משפחת לב. מבנינו היקרים והגיבורים. אוהב ארץ ישראל בכל לב. רגיש ואכפתי, איש שכולו גבורה ולב, צניעות ופשטות".

חצי שנה לאחר נפילתו כתבה אימו: "ידידיה בני האהוב, חצי שנה עברה, ואתה לא איתנו. אבל אתה איתנו כל הזמן. בכל מחשבה, בכל מעשה, בכל קריאת כיוון אני כל כך מתגעגעת... אנחנו אוספים וממשיכים את כל האור הטוב, את כל הידידות שהפצת, המשפחתיות, האחריות, והכול עם חיוך, בזכותך ולזכותך".

בבית הכנסת ביישוב טל מנשה נחנך ארון קודש לזכרו של ידידיה.

הוריו של ידידיה התארחו בפודקסט של ערוץ שבע בפרק מיוחד שהוקדש לזכרו ונמצא ב"יוטיוב".

"אנסמבל גבעת וושינגטון" ביצע ניגון לזכרו, מאת המלחין דניאל גבאי, בהשתתפות טליה, אחותו של ידידיה, המנגנת בסקסופון אלט. את הקליפ, שנמצא ביוטיוב, מלווה האומנית נעמי זייבלד ביצירת אומנות בחול.

המשפחה הפיקה סרט לזכרו, "ידיד נפש". הסרט נמצא ב"יוטיוב" בעברית ובאנגלית.

בסוכות תשפ"ו, אוקטובר 2025, נחנך "מעיין ידידיה ושביל הגבורה" בסמוך ליישוב מגוריו טל מנשה (בוויז ביס טללי אורות או יער אגדות הילדים). זהו מקום של חיים ותנועה, כתבו בני המשפחה, בו כולנו מצדיעים לגבורת עם ישראל.